<h1>פירוש הריב"ן לרבינו יהודה ב"ר נתן — יבמות</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[יבמות ס"א ע"ב] פוק. עיין תו להבין טעמא אמאי לא ישא קטנה. דחייש למיעוטא. כדתניא לקמן. סבר לה כרבי יהודה דאמר איילונית זונה היא. קטן וקטנה. כל זמן שלא הביאו שתי שערות. לא חולצין. אם קטן [הוא] לא יחלוץ אפילו יבמתו גדולה. ואם קטנה [היא] לא יכנוס ולא יחלוץ אפילו יבם גדול. איש. כתב רחמנא גבי חליצה אם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו וחלצה. והואיל וקטן אינו חולץ קטנה נמי לא תחלוץ דמקיש אשה לאיש. אלא מאי טעמא אין מיבמין. הא אסיקנא דביאת בן תשע שנים ויום אחד הויא ביאתו ביאה, ובת שלש שנים ויום אחד ראויה לביאה. שמא ימצא סריס. ורחמנא אמר להקים שם. ואע"ג דרוב בני אדם בני בעילה, הכא לא אזלינן בתר רובא כדי שלא יפגע בערוה. דכיון דלאו בני הקמת שם נינהו פגע באשת אח שלא במקום מצוה. שמא תימצא איילונית. ומקח טעות לא הוי, אע"ג דלא הכיר בה בעלה הראשון, דסתם מקדש אדעתא דהכי מקדש לה דאפילו תימצא איילונית תהא תחתיו. הילכך אשתו גמורה של ראשון היתה ואפילו אם נמצאת איילונית. ואם אתה אומר תינשא אחר שתימצא אילונית, [נמצא] יבם פוגע באשתו של אחיו שלא במקום מצוה, ורחמנא פטרה מאשר תלד פרט לאיילונית. ואינה חולצת. ואינה נפטרת לשוק בחליצתה, דאין מעשה קטנה כלום. אבל מתייבמת היא ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום.
<h2>דף כג:</h2>
[יבמות מ"ט ע"ב] קב. מדה קטנה, כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה. ונקי. בכל מקום שהוזכר, הלכה כמותו.
<h2>דף מד:</h2>
[יבמות ס"ב ע"ב] בני בנים הרי הם כבנים. סד"א שאם מת הנקבה או הזכר והיה [לו] בן, שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו. אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה. טעמא דהו"ל למת בן הא לאו הכי לא קיים דלשבת בעינן. וקשיא לרב הונא. כי תניא ההיא להשלים. כגון שלא היה (לא) [לו] לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד, אין צריך הזקן לחזר אחר אשה בת בנים, שהרי השלים כל חובתו, לב"ש כדאית ליה [ולב"ה כדאית ליה]. ולעולם אית לך [למימר] דאפילו מתו קיים. ה"ג מיתיבי בני בנים הרי הם כבנים מת אחד מהם או שמצאוהו סריס. ברא לברא. היו לו בן ובת ומתו שניהם. צריך שיניח הבן בן והבת בת כדי שתתקיים פו"ר, כב"ה דבעו זכר ונקבה. וכ"ש ברא לברתא. דאע"ג דמאן דבעי זכר ונקיבה דגמרינן מבריאתו של עולם, לא סגי בשני זכרים, היכא דהויא ליה בת ומתה והניח בן לא גרע מבת וקיים. והא איכא. אפילו ברתא לברא. תרי מחד לא. דאם לא נשארו לו אלא שני בנים מבנו או מבתו אין זה קיום מצות פו"ר. ואוליד בני. לקיים מצות פריה ורביה. בני ברתא. בת אחת היתה לו וילדה לו. איעקר. וידע בעצמו שלא יוליד עולמית. מפרקיה דרב. שהיה מאריך בדרשה וצריכים למי רגלים ומעמידין את עצמן, ומתוך כך היתה שלחופית שלהן נקרעת, ושוב אינו יכול הזרע לירות כחץ. ושני נקבים יש באדם, האחד מוציא זרע והאחד מוציא השתן, וכשמתעכב השתן יותר מדאי נקרע הקרום (יותר מדאי) המבדיל ביניהם ונעקר בכך, במסכת בכורות [מ"ד ע"ב].
<h2>דף מז.</h2>
[יבמות ס"ב ע"א] ונתגייר. ולא נתגיירו בניו עמו. קיים פו"ר. דהא הוו להו בני ועבד ליה שבת. אין לו בכור לנחלה. הולד הראשון שיולד ביהדותו אין לו דין בכור לענין נחלה ליטול פי שנים, דראשית אונו כתיב, וכבר היו לו בנים מעיקרא קודם שנתגייר. בני פריה ורביה נינהו. דהא בני נח נצטוו על פריה ורביה [דכתיב] ויאמר להם אלהים פרו ורבו. לאו בני דין נחלה נינהו. דבת כבן ובכור כפשוט, אינו בדין בכור. אבל ירושה נהגא בהו, כדאמרינן בקדושין [י"ז ע"ב] גוי יורש את אביו דבר תורה. בלאדן בן בלאדן. אלמא אית להו בנים, ובנים איתקרו. והכי מצי [נמי] למיחשב בלעם בן בעור, בלק בן צפור, וחד נקט. חייס. מתייחסין אחר אביהם. נתגיירו אין להם חייס. לראשונים, דכקטן שנולד דמי. [עבד]. אם היה לו בנים ונשתחרר אפילו רבי יוחנן מודה דלא קיים פריה ורביה. שבו לכם פה עם החמור. באליעזר עבד אברהם כתיב. ציבא. עבד כנעני היה למפיבושת. כפר בן בקר. הכי נמי קרי לבניו בנים, כי היכי דקרי לפר בן בקר, בן בהמה. ובן בהמה ודאי אין לו חייס. הכא נמי. גבי מרודך ובלאדן לשני ליה הכי כפר בן בקר, ואמאי דחיק ומשני בגרותן אין להם חייס. בשמייהו. שהזכיר שמו ושם אביו בלאדן בן בלאדן. אבל גבי ציבא לא הזכיר שמן ואיכא למימר כפר בן בקר, דכבהמות מזכיר שמייהו. ובאבא דאבוהון. וכה"ג לא כתיב בבהמות. עיקר שינויא כדמשני. משום דרב אסי. טעמא דפריה ורביה משום דרב אסי דאמר רחמנא פרו ורבו כדי שימעט נשמות שבגוף ויבוא בן דוד. והאי כיון שנטלו [על ידו] מאותן נשמות שבאוצר ששמו גוף הרי קיים מצותו. ולקמן מפקינן להא דרב אסי מהא דאמר קרא כי רוח מלפני יעטוף, הרוחות שלפני באותו אוצר ומעכבין את הגאולה. יעטוף לשון עכבה כמו העטופים ללבן, ונשמות שאני עשיתי גנוזות בו, ועדיין לא כלו. לשבת יצרה. שיהיו בעין בעינן.
